החלטה בתיק בש"א 2512/08

1.         המבקשות, הן הנתבעות בתובענה, הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 10.03.08, עד למתן הכרעה בערעור, אשר הוגש מטעמן לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

2.         המשיב, הוא התובע בתובענה, הגיש כנגד המבקשות תביעה כספית, תביעה למתן חשבונות ולצו עשה.

3.         בעלי הדין הגיעו להסדר פשרה ביום 09.05.06, שעיקריו כדלקמן:-

            "בהמלצת ביהמ"ש, הגענו להסדר לכיסוי מלא, סופי ומוחלט של כל המחלוקות בינינו, לרבות בעניינה של הנתבעת החדשה שצורפה זה עתה, וכדלקמן:

            א.         ...

ב.         הואיל ובכוונת הנתבעות למכור את המקרקעין ... והואיל ולתובע זכויות במקרקעין הנ"ל; הוסכם בין בעלי הדין כי הנתבעות תמכורנה את המקרקעין הנ"ל בתוך שישה חודשים מהיום ותעביר לתובע את השווי הכספי המגלם את זכויותיו, לכל המאוחר, בתוך 45 ימים נוספים.

            היה והמקרקעין לא יימכרו על ידי הנתבעות בתוך שישה חודשים מהיום - ביהמ"ש ימנה שמאי אשר ישום את שווי זכויות התובע במקרקעין.

            בעלי הדין יהיו רשאים לשאול את המומחה שאלות הבהרה...

            השווי שייקבע על ידי השמאי ייחשב כפס"ד כספי לזכותו של התובע...".

4.         משלא נמכרו המקרקעין, בהתאם לפסק הדין - השווי שקבע השמאי נחשב לפסק דין כספי, ובפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט, חוייבו המבקשות לשלם למשיב סך של 28,907 ש"ח,  - ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין שניתן.

5.         אחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובת המבקשות, ובמסמכים שהוצגו בפני, מצאתי לדחות הבקשה מכל אחד ואחד מנימוקי המשיב, וכפי שיפורט להלן.

6.         בבוא בית המשפט לדון בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין, עליו לשקול שני שיקולים מרכזיים. האחד, סיכויי הצלחת הערעור. השני, האפשרות של השבת המצב לקדמותו.

7.         בב"ש 646/82 הרוי סנטלי כהן נ. אלי הלחמי ואח', פ"ד ל"ו (4) 15 - נקבעה ההלכה שעל המבקש עיכוב הביצוע מוטל הנטל לשכנע, כי קיים נימוק שיצדיק להעתר לבקשתו.

8.         לעניין סיכוי הצלחת הערעור, לא שוכנעתי מהטיעונים שהועלו על ידי המבקשות, כי סיכויי הערעור להתקבל - גבוהים.

הערעור מושתת ברובו בטענות חדשות שלא הועלו בפני בית משפט זה.

צודקות המבקשות בטענתן, כי בית משפט זה לא התייחס בעת מתן פסק הדין למלוא השיקולים הרלבנטיים, לרבות לעניין " סיכול", " טעות", והסעד של " ביטול ההסכם", זאת מאחר וטענות אלו לא באו בפני ביהמ"ש כשאלות שבמחלוקת, וביהמ"ש בעת מתן  פסק הדין היה מוגבל לטענות שהועלו בפניו. יוצא איפוא, כי משלא הועלתה כל טענה בעניין ביטול ההסכם - ביהמ"ש לא יכל להביא בחשבון טענות אלו.

9.         התנאי השני של השבת המצב לקדמותו, לא הוכח גם הוא על ידי המבקשות, אשר צירפו לבקשתן את תצהירו של מר אבי יפרח, מנהל המבקשת מס' 1, שהצהיר כי ליווה את המשפט ונטל בו חלק פעיל, וכי במהלך המשפט זכור לו היטב כי המשיב, טען כי כתוצאה מיחסן של המבקשות כלפיו, ואחר שלא קיבל את כספו - נגרמו לו נזקים כספיים קשים שהובילו אותו למצב כלכלי קשה מאוד, וכי לשיטתו, קיים חשש כי באם המשיב יקבל את הכספים שנפסקו לזכותו - לא תוכלנה המבקשות לגבותו בחזרה, באם יזכו בערעור. מלבד התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה - לא צורפו כל מסמכים ו/או אסמכתאות לביסוס טענת המבקשות.

            בעניין זה ייאמר עוד כי בפסק הדין הכספי שניתן מדובר בערכים נמוכים יחסית, ואם היו נפסקים סכומי כסף גבוהים - ניתן היה לשקול להורות על הפקדת הכספים בקופת ביהמ"ש ו/או בידי ב"כ המשיב, - אך אין זה המקרה והנסיבות שבפנינו.

            הוסף לכך הלכת ביהמ"ש העליון שניתנה לאחרונה, בע.א. 93/08 עילית חב' לביטוח נ. אברהם רימון, שם נקבע ע"י כב' השופטת עדנה ארבל, כי: "הכלל הבסיסי לענייננו מצוי בהוראת תקנה 466 לתקנות...הקובעת כי ככלל יבוצע פסק דין מיד עם הינתנו. כידוע, על מנת לסטות מכלל זה נדרש בית המשפט לשני מבחנים מצטברים: המבחן האחד הינו סיכויי הערעור, אשר על מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי הינם גבוהים. המבחן השני הינו מאזן הנוחות, ובמסגרתו נדרש מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי ביצועו של פסק הדין יקשה עד מאוד על השבת המצב לקדמותו ועלול לגרום לו נזק בלתי-הפיך, אם וכאשר יתקבל הערעור . . . דברים אלו נכונים ביתר שאת כאשר המדובר בבקשה לעיכוב פסק דין כספי, אשר אינו יוצר בדרך כלל מצב דברים בלתי-הפיך שלא ניתן לרפאו על דרך של השבה . . . ככלל, יעוכב פסק דין כספי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ובמיוחד כאשר חוסנו הכלכלי של מוטב הכספים מוטל בספק . . .".